משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ח׳:י׳

10 לפי כתב-יד קופמן

11 הניתנין מתנה אחת – אלו מנויים לעיל והם הבכור, המעשר והפסח לעיל פ"ה מ"ח, שניתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו מתנה אחת – שכן מתן הדמים שלהם זהה. אמנם הנתינה לא תהא לשם הקרבן המדויק, אך דרישה זו של זריקה לשמה לא הועלתה. מתן ארבע במתן ארבע – אלו קודשי הקודשים המנויים לעיל פ"ה מ"ג, נינתנו במתן ארבע – שוב מתן הדמים זהה, וההחלפה אינה מעוררת בעיות. מתן ארבע במתנה אחת – כאן מתעוררת שאלה, האם לתת את הדם כמתנה אחת או בארבע מתנות ששלוש מהן מיותרות בחלקן. רבי אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע – רבי אליעזר כדרכו אינו חושש ממתנות "מיותרות", והרי המיותר הוא "כעצים" לעיל משנה ד, רבי יהושע אומר ינתנו במתנה אחת – והקרבן כשר בדיעבד. זאת לפי שיטת בית הלל שבדיעבד במתנה אחת הקרבן כשר, כלומר כיפר על החטא או מילא את חובתו לעיל פ"ד מ"א. רבי אליעזר הוא תלמיד בית שמאי, ולשיטתו בכל הקרבנות ניתן להסתפק בדיעבד במתנה אחת, ובחטאת בשתיים, אבל הוא אפילו אינו מציע לתת שתי מתנות, שכן לשיטתו מתן דמים מיותר אינו בעיה, ועדיף על פני הסתמכות על בדיעבד בלבד. אמר – בדפוס נוסף "לו", רבי אליעזר והרי הוא עובר על בל תיגרע – ונותן מתנה אחת במקום ארבע. בטיעון זה מתעלם רבי אליעזר משיטת רבותיו, בית שמאי, שבדיעבד די במתנה אחת. הטיעון אינו תופס, אפוא, לשיטתו. הטיעון גם אינו תקף נגד שיטת בית הלל, שהרי גם בית הלל וגם בית שמאי מסתפקים בפחות מארבע מתנות. אם כן, חשש של "לא תגרע" חל על כל העמדות. דומה אפוא שרבי אליעזר אינו מכיר בשיטת בית שמאי דלעיל, או נכון יותר עורך המשנה מייחס לו עמדה אחרת המתעלמת משיטת בית שמאי. או אפשר גם שהוא מקשה אליבא דבעל הדעה השנייה. אמר – בדפוס נוסף "לו", רבי יהושע והרי הוא עובר על בל תוסיף – שכן זורק ארבע מתנות במקום שדי באחת, אמר – בדפוס נוסף "לו", רבי אליעזר לא נאמר בל תוסף אלא כשהוא עצמו – בל תוסיף חל רק כשהתוספת היא במעשה עצמו, ולא במקרה של תוספת מספק, תוספת בשל תערובת וכו'. אמר – בדפוס נוסף "לו", רבי יהושע לא נאמר בל תיגרע אלא כשהוא עצמו – זהו אותו טיעון, אבל הוא חל על "בל תגרע" כמו על "בל תוסיף". אין צריך לומר שאם כך הרי שעצם העלאת הטיעון בעייתית, שכן זהו טיעון כנגד שתי הדעות. הבעיה במשנה היא האם "להיכנע" לדרישות הפורמליות, ואז כל הקרבנות ייפסלו, או לאפשר חריגה מספק, והשימוש בפסוקי המקרא אינו יעיל. דומה שמי שהעלה אותו לא עשה כן אלא לתפארת הספרותית, ולא כטיעון העשוי לשכנע. ועוד אמר רבי יהושע כשנתת עברת על בל תוסף ועשית בידיך וכשלא נתת עברת על בל תיגרע לא עשית מעשה בידיך – זהו טיעון פורמליסטי שההלכה של חז"ל פיתחה. זריקה מיותרת היא עברה בל תוסיף בידיים, כלומר במעשה, ואילו הימנעות מזריקות נוספות היא עברה בל תגרע אך עברה במחדל, והיא פחות חמורה. בתוספתא מנוסח הטיעון בצורה משפטית יותר: "...אמר לו רבי יהושע אני אכריע, כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על לא תעשה והרי הוא בידי, כשאני מניחה כמות שהוא נמצאתי עובר על לא תעשה ואינה בידי" פ"ח הכ"ג, עמ' 492.

12 בתוספתא דיון בשאלה משנית, מעין "קומה שנייה": "חטאת יחיד שנתערבה זו בזו, חטאת צבור שנתערבה זו בזו, חטאת יחיד וצבור שנתערבו זו בזו, וכן בתודות וכן בעולות וכן בשלמים, נותן ארבע מתנות מכל אחת ואחת, ואם נתן ארבע מתנות מכולן יצא. במה דברים אמורים, בזמן שנתערבו חיין, אבל בזמן שנתערבו שחוטין נותן ארבע מתנות מכולן, ואם נתן מתנה אחת מכולן יצא. רבי אומר, רואין את המתנה שאם תחלק ויש בה מתנה לכל אחת ואחת" פ"ח הכ"ב, עמ' 492. המחלוקת היא האם צריך לתת מתנה נפרדת מכל קרבן, או מכולם יחד.